קמפוס אמות חולון

קמפוס חולון הוא הבניין הראשון שאמות תכננה אחרי מגפת הקורונה, וכמו כל דבר באותה תקופה, הכל השתנה מן היסוד כדי להתאים לעולם החדש. ציר הרחובות המחבר בין פארק פרס רחב הידיים ובין בנייני המגורים עתיד היה לאכלס כעת גם מתחם עסקים ענק, ולאמות חשוב היה שהמתחם ייצור חיבור אורגני ורך עם השכנים, משפחות צעירות עם ילדים שישבו בבידוד חודשים ארוכים. זכויות הקרקע המקוריות הכילו 30,000 מטרים לבניה על פני 11 דונמים, אך במקום מספר מגדלים גבוהים, בחרה אמות להקים בניין אחד בלבד ולצידו זרוע מסחרית צרה שתשרת גם את הדיירים וגם את השכנים. וכדי להשלים את החיבור הזה, נבנתה במתחם שדרה ירוקה ורחבת ידיים. את האקליפטוסים הבוגרים שנשתלו לפני כחמישים שנה ע"י ותיקי העיר התעקשה אמות לשמר. היא הקטינה את שטח החניון והמבנים ויצרה ריאה ירוקה בת 7 דונמים מתוך ה- 11 שבמתחם.

הקומות בקמפוס אמות חולון לא תוכננו רק כדי להכיל משרדים, הן תוכננו כדי לארח קהילה.
שמונה חברות יכולות לשכון בכל קומה בנוחות, בקנה מידה שמזמין היכרות וחיבורים אסטרטגיים. מרחב בו חברות יכולות לצמוח זו לצד זו וליצור ביניהן שיתופי פעולה טבעיים.

גם הפנים תוכנן ברוח הזמן. בעידן שאחרי הקורונה הבריאות הפכה לתשתית עבודה. מערכות טיהור האוויר מצוידות בפילטרים מתקדמים, חדרי השירותים פועלים בסניטריה ללא מגע יד, והכניסות והדלתות נפתחות מאליהן.

התכנון מאפשר תחלופה של עד תשעים אחוז אוויר חוץ בימים שבהם האקלים מאפשר זאת, וביחד עם תקן הבנייה הירוקה המחמיר ביותר LEED Platinum  נוצרת סביבת עבודה שמגבירה את הריכוז ואת הפריון.

גם הדרך לעבודה קיבלה מקום בתכנון. רוכבי אופניים המגיעים משדרת הרחוב נכנסים ישירות לחניון האופניים העילי, המקורה בפאנלים סולאריים. משם הם עוברים דרך המלתחות להתרעננות קצרה ועולים אל יום העבודה שלהם.

ובין המשרדים עצמם נפרשים חללים משותפים שתוכננו לאופי הדיירים: אמפיתיאטרון פתוח עם שולחנות עבודה אישיים וכריות ישיבה, מקום לאתנחתא קצרה, לפגישות ספונטניות, לשמחות הקטנות של יום חולין ולנטוורקינג בין חברות שחולקות את אותו מרחב. וכך דווקא בניין שמתוכנן לעבוד כמעט בלי מגע יד אדם, יוצר יותר מקום למגע אנושי.